תלמוד ירושלמי בבא קמא ג׳:י׳

10 משנה: יֵשׁ חַיָיב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּחַיָיב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵישׁ פָּטוּר הוּא שֶׁבִּיֵישׁ חַיָיב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִּימָּה אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ פָּטוּר וְהוּא שֶׁסִּימָּה אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ חַיָיב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ חַיָיב וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַׁבָּת חַיָיב וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַׁבָּת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ.

11 הלכה: שְׁנֵי שְׁוָורִין תַּמִּים כול׳. בֵּן פְּדָיָיא אָמַר. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וְהָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַּבְעִיר אֵינוֹ חַיָיב עַד שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לָאֶפֶר. וְהָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה אֵין חַיָיב עַד שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לַדָּם. וְהָתַנִּינָן. שׁוֹרוֹ. שׁוֹרוֹ צָרִיךְ אֶת הָאֶפֶר.